<h1>ספר החינוך מצוה שע"ג</h1>
<h2>דף נ:</h2>
שלא יגלח הנזיר שערו כל ימי נזירותו, שנאמר [במדבר ו'] תער לא יעבור על ראשו. משרשי המצוה כתבתי למעלה עשה ד' [שע"ד]. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [נזיר ל"ט ע"א] שאחד המגלח בתער או במספרים כעין תער או שתלש השיער בידו כל זמן שקצצה מעיקרה לוקה, אבל כל זמן שהניח ממנו כדי לכוף ראשו לעיקרו אינו לוקה שאין זה כעין תער. העביר על ראשו סם שמשיר את השער והשיר את שערו אינו לוקה [אבל ביטל עשה של גדל פרע שער ראשו כמו שאמרנו למעלה [מצוה שע"ד] ונזיר שגילח כל ראשו אינו לוקה] משום התגלחת אלא אחת, ואם התרו בו על כל שיער ושיער ואמרו לו אל תגלח והוא מגלח לוקה על כל אחת ואחת. וכן מעניין המצוה מה שאמרו במסכת שבת [נ' ע"א] נזיר חופף ומפספס אבל לא שורק, כלומר שחופף שערו בידיו וחוכך בציפרניו ואם נפלו שערות מתוך החפיפה והפספוס אינו חושש אחר שאין כוונתו להשירו, ואיפשר גם כן שלא יהא נישר מפני זה, אבל לא סורק במסרק לפי שהמסרק מפיל ומשיר השיער בלי ספק. וכן לא יחוף באדמה מפני שמשרת השיער ודאי, אבל אם עשה כן אינו לוקה. ויתר פרטיה במסכת נזיר [פרק שלשה מינין]. ולעניין במי נוהגת ובאי זה זמן ועונש העובר עליה הכל כדין שאר מצוות הנזיר שכתבנו. ומכל מקום יש לברר כאן שאם גלח אפילו שערה אחת יתחייב מלקות עליה, וכמו שאמרו בנזיר פרק שלשה מינין [מ' ע"א] אמר רב חסדא ללקות באחת, לעכב בשתים, כלומר שלא קיים מצות עשה דגלוח כל זמן שנשתיירו בראשו שתי שערות, לסתור אינו סותר אלא ברוב ראשו, כלומר אינו סותר חשבון ימי נזרו אלא אם כן גלח רוב ראשו אבל גלח מיעוטו אף על פי שעבר על לאו דתער לא יעבור על ראשו אינו סותר חשבון הימים בכך. ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות, שכל מי שקיבל עליו נזירות ואפילו בזמן הזה אסור לגלח אפילו שערה אחת. ועובר על זה וגילח אפילו שערה אחת חייב מלקות.
